החלטה בתיק ת"א 29588-08-11

לפני בקשה להגשת דו"ח חקירה מטעם המבקשת לאחר תום חקירת עדי המשיבים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כך שדו"ח החוקר יוגש עם תום הגשת תצהירי העדות הראשית, ובטרם תחל שמיעת ההוכחות.

הלכה פסוקה ומושרשת היא כי דרך המלך בכל הקשור לגילוי מסמכים הינה מתן צו לעיון הדדי במסמכים, אשר יש לבצעו במסגרת ההליך המקדמי בתיק. בהתאם להלכה, ניתן לדחות את העיון במסמכים במקרים חריגים בהם קיים סיכון שעיון מוקדם עשוי להביא לשיבוש ראיות ולא יסייע לחשיפת האמת.

לעניין זה ראו ספרו של המלומד אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה תשיעית, סיגא הוצאה לאור בע"מ, עמ' ­­194, המרכז את ההלכה שנקבעה בבתי המשפט לעניין גילוי ועיון במסמכים:

" ההליך של גילוי מסמכים על פי תקנה 112, שניתן במסגרת סמכויות העזר הנתונות לבית המשפט, נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט, הכוונה היא הן ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם, והן ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דווקא בגרסתו של המבקש.

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערערת החברתית כולה. עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת; לצידה עומדת טענות חיסיון, שהדין והפסיקה מכירים בהן".

ברע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח, פד"י נה(1) 515 נקבעה ההלכה בעניין סטייה מהכלל של גילוי מסמכים וזו לשונה:

"לאחר שסקרתי את כל השיקולים לכאן ולכאן נראה לי שאפשר לנסח את ההלכה כדלקמן:

(א)  חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כמשדובר במסמכים "מזיקים";

(ב)  רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.

(ג)   בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות העניין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות".

מכל האמור לעיל - הרי שבמקרה דנן הסוגיה בפנינו הינה האם בדו"ח החוקר, קיים סיכון שכתוצאה מהעיון המוקדם המשיבים עלולים לשבש ראיותיהם ו/או לפגוע בחשיפת האמת.

המבקשת סוברת כי המשיבים אינם מציגים טענות הגנה ראויות, ואינם מפרטים גרסא משלהם להשתלשלות העניינים שקדמה למסירת הרכב, ועל כן קיים חשש כי יתאמו גרסתם וטענותיהם לאמור בדו"ח החוקר.

לאור האמור, אני מוצאת כי בהוראתי דלעיל, על הגשת דו"ח החוקר לאחר הגשת התצהירים, יש ליתן מענה לחששה של המבקשת, מבלי לפגוע בזכויותיהם הדיוניות של המשיבים מעל לצורך.

סיכום